Sitting on Rock

דיכאון ודימוי עצמי

אם אתם סובלים ממצב רוח ירוד ? ייתכן שזה קשור לדימוי העצמי שלכם שצריך חיזוק. מבט פסיכולוגי מעמיק על רגשות שליליים ומצב רוח ירוד. 

אנו נמצאים בזמנים לא רגילים בכל הנוגע לבריאות הנפשית שלנו. הסימפטומים הנפשיים הנפוצים בתקופת הקורונה הם דיכאון וחרדה. אין זה מפליא, מאחר שחוסר ודאות לגבי העתיד הבריאותי והכלכלי משפיע ישירות על מצב הרוח.

אמנם אנו נוהגים להתייחס לדיכאון ביום יום כביטוי למצב רוח שלילי אך הספרות המקצועית מתייחסת לדיכאון כאל הפרעה של ממש הפוגעת התפקוד.

סימפטומים |

אם נחשוב על כך, כמעט שאין תופעה פסיכולוגית אשר לא מלווה במצבי רוח שליליים. הללו יכולים להיות קשורים לנסיבות חיים (כמו: מצב כלכלי, בריאותי) או למצבים נפשיים  פנימיים (כמו: תפיסה עצמית). מצבי הרוח שלנו נמצאים על רצף. לעיתים הם מלווים בסימפטומים גלויים כמו עייפות, חוסר או עודף שינה, ירידה/ עלייה במשקל, הימנעות, ולעיתים בדרכים יותר מוסוות כמו למשל: מירמור, תחושת קורבנות, כעסים, שעמום, אימפולסיביות, קנאה, תקיעות, דחיית סיפוקים וצורך בריגושים. חשוב לציין שהדיכאון עצמו הוא לא רק עמדה פאסיבית של ייאוש, חוסר אונים והימנעות. לדיכאון יש מרכיב פעיל של שיפוט וביקורת עצמית וסביבתית. לכן בקצה הסקאלה אנו יכולים לראות פאזות של תוקפנות, התפרצויות זעם והרס עצמי.

 

דיכאון | למה הוא קורה ?

אנו יודעים היום כי ישנם אלמנטים ביולוגיים (מולדים), פסיכולוגיים וסביבתיים העלולים לפתח דיכאון. ישנם אנשים שיש להם נטייה להגיע למצבי דיכאון. אולם אנו יודעים  כי בפן הפסיכולוגי, לתפיסתנו העצמית ישנה משמעות דרמטית על התפתחותו של דיכאון. 

 

 

 

הקשר בין דיכאון לבין ערך עצמי |

בדיכאון מעורבים חלקים חשיבתיים, רגשיים והתנהגותיים.

כשאנו למשל מאוכזבים מעצמנו או מהסביבה, הדבר עלול להעלות תהיות לגבי עצמנו ("איך יכולתי להיות כ"כ טפשה?" או "אני לא מכיר את עצמי ככה", "שוב פעם לא הולך לי"). למעשה, מצבי הרוח שלנו מושפעים דרמטית מפערי התפיסה בין "מי שחשבתי ו/או קיוויתי ו/או רציתי להיות לבין המציאות בפועל". למעשה מאחורי השאלות (והמשאלות) עומדים רגשות מורכבים כמו: תחושת אשם, בושה, אכזבה ותחושה שאנו לא ראויים. כשרגשות אלו מועצמים הם יוצרים תחושה של חוסר אונים וייאוש.  

הסימפטום המרכזי של דיכאון הוא הימנעות, צמצום ונסיגה. הסימפטומים למעשה הם מנגנוני הגנה שנועדו כביכול למנוע אכזבות או פגיעות רגשיות נוספות. לצד אלה עלולים להתקיים מנגנונים נוספים מתוחכמים יותר כמו: תחושות "זכאות": תחושה שמגיע לנו יותר. אז אנו נראה מופעים של התקרבנות, התפרצויות או כעסים.

 

דיכאון כמרכיב חיוני להתפתחות

ואולי זה הזמן לעצור ולבחון את הדיכאון גם מזווית נוספת. דיכאון קשור פעמים רבות לתסכול, ותסכול מעצמנו ומהעולם חשוב להתפתחות הנפשית. תסכולים עלולים להכאיב, אך דרכם האדם לומד, משתכלל ומתפתח. כך האדם מסגל לעצמו יכולות ודרכים חדשות להתמודדות. לא ניתן להימנע מתסכולים, הם חלק מקיומנו האנושי ומזכירים לנו שמידת שליטתנו מוגבלת.

 

כאשר ישנו רצף של תסכולים הולכים וגוברים הנותרים ללא מענה רגשי, עלולה להתפתח חוויה של ביקורת עצמית וייאוש. עם זאת, חשוב לזכור כי רגשותינו השליליים הנלווים לתסכול, יכולים לאותת לאדם, כי חיפש מענה לצרכיו הרגשיים במקומות הלא נכונים. אם רגשות שליליים מביאים בסוף לתנועה, הם מהווים מרכיב משמעותי בהתפתחות האישית והנפשית. פרפקציוניסטים אגב יתקשו במיוחד לנתב את רגשותיהם לתנועה. רבים מהם יאחזו בעמדות נוקשות כלפי עצמם ואחרים. ייתכן כי חוסר הגמישות, הנוקשות והנחישות שלהם תורמים להם לכבוש יעדים, אך כשמגיעים תסכולים ממקורות אחרים (והם תמיד מגיעים כאמור) הם בסיכון משמעותי להגיע לצלילה דיכאונית.

דיכאון כמרכיב של תוקפנות עצמית

עם זאת, חשוב לזכור כי מאחורי מצבי רוח שליליים עלולים להסתתר מרכיבים של תוקפנות כלפי העצמי או במילים אחרות ביקורת עצמית הרסנית. זאת אגב הסיבה שהחוויה הדיכאונית כל כך משתקת. עוצמות התוקפנות והכעס על עצמנו (ועל העולם) בולטות במיוחד אצל אנשים עם ערך עצמי נמוך הזקוקים לתדלוק חיצוני מאסיבי על מנת להרגיש בעלי ערך.

 

הימנעות – גורם מספר אחד לשימור והעצמת דיכאון |

בתקופת הסגרים ואף לאחר מכן, חל"תניקים היו קבוצת סיכון הגבוהה ביותר להגיע לדיכאון. חלקם אולי קיבלו דמי אבטלה לאורך זמן, אך ישיבה בבית והימנעות מתעסוקה יצרנית היא פתח למחשבות טורדניות ולצרות אחרות. המגע שלנו עם העולם בשלל אספקטים (כמו חברה ותעסוקה) חשוב לבניית הערך העצמי ושימור דימוי עצמי פרודוקטיבי וחיובי. מגע עם המציאות מאפשר לנו לחוות היבטים מגוונים נרחבים של עצמנו, ומעבר לכך הוא מסיח דעת נהדר ממחשבות טורדניות, ובכך מאפשר לנו להיות בעמדה הפונה אל עבר התפתחות במקום להילכד בלופ הדיכאוני. 

רבים הסובלים ממצבי רוח שליליים ותחושות דכדוך מאמינים כי רק אם הם ישיגו את מה שהם כ"כ כמהים לו אזי מצב רוחם ישתפר. היאחזות בעמדה כזאת עלולה לשמר הימנעות. האמת היא, שדיכאון לא יחלוף מזה שאנשים יקבלו את מה שהם חושבים שמגיע להם (בסגנון אם-אז: "אם הוא רק הוא ירצה אותי אז ארגיש מאושרת", "רק אם ארזה אצליח למצוא זוגיות"). שינוי אמיתי ועמוק בתחושת העצמי קשור אך ורק למה שמתחולל בתוכנו.

 

תרופה אמיתית לדיכאון (שהיא לא פרמקולוגית) |

האמת היא ש"תרופה" יעילה שיכולה לעזור לטווח הקצר, היא : תנועה. כל דבר המייצר תנועה. תנועה היא האנטי תזה להימנעות. לא מדובר כאן על מעשים גדולים שאתם רוצים או מתכננים שיקרו אלא דווקא בדברים קטנים הקורים "כאן ועכשיו". תנועה יכולה להיות תרגול מיינפולנס, או הסחת דעת באמצעות פעילות: ספורט, סידור הבית, יציאה לסרט ועוד. מעשים קטנים קונקרטיים כאלו יכולים למתן רגשות שליליים ולצאת מהלופ ההרסני. זה אמנם קשה למי שחווה רגשות שליליים עוצמתיים, מאחר והנטייה של המיינד הוא לחזור לאזור הנוחות ההימנעותי, לכן נדרשים כאן מאמץ והחלטה נחושה.  

לטווח הארוך יותר, שיקום הערך עצמי דורש מושקעות רגשית, מחשבתית והתנהגותית בעצמי שלנו. חלק מהתהליך מצריך הכרה ביכולות והכוחות לצד המגבלות שלנו, ופיתוח מנגנוני התמודדות יעילים עם תסכול. זה לא דבר פשוט כלפי מי שמאוד רגיש, ביקורתי ונוקשה כלפי עצמו אך עבודה פנימית על הערך העצמי והדימוי העצמי יכולים לחולל תמורות משמעותיות בנפש.   

מיכאל אמיר – פסיכותרפיסט, מטפל מקצועי מוסמך (Msw) בצעירים ומבוגרים.